מתודולוגיה · מתקתק
12 סרטונים הם
12 שירים באלבום
רוב העסקים חושבים על תוכן כעל רשימת מטלות: להעלות משהו השבוע. אנחנו חושבים עליו כמו על אלבום. לא אוסף שירים — סדר של שירים.
למה הסדר קובע
כשמישהו מגלה אתכם, הוא לא רואה סרטון אחד. הוא גולל.
מה שהוא רואה ראשון קובע אם יהיה שני. מה שהוא רואה שלישי קובע אם הוא זוכר אתכם מחר.
בדיוק כמו אלבום: השיר הראשון מזמין פנימה — ולא זה שאתם הכי גאים בו.
המבנה
01
הפותח
מזמין, נגיש, קל להיכנס אליו. מציג את העולם שלכם ולא את המחירון.
02
האישי
עדין יותר. כאן נכנס האדם שמאחורי העסק, בלי להתאמץ להיות מרשים.
03
הגוף
מה אתם עושים, איך, ולמה זה שונה. כאן יושב רוב הערך — וכאן רוב הסרטונים.
04
הכבד
לקראת הסוף. הסיפור שנוגע, הקושי, מה שעברתם כדי להגיע לכאן.
05
הסוגר
כיפי, לאיזון. מי שהגיע עד לכאן צריך לצאת עם חיוך — לא עם גוש בגרון.
דייט ראשון, שני, שלישי
אותו היגיון בשפה אחרת:
ראשון. לא מספרים הכל. בונים סקרנות ונותנים סיבה להיפגש שוב.
שני. נפתחים. מראים מי אתם כשאף אחד לא מסתכל.
שלישי. רק עכשיו נכנסים לעומק — ועכשיו יש מי שמקשיב.
תוכן שמנסה לספר הכל בסרטון אחד לא מקבל את השני.
למה זה עובד
מטרה מביאה את הוויראליות. לא להפך.
כשלכל סרטון יש תפקיד בתוך רצף — הצפיות הן תוצאה, לא יעד. אנחנו מייצרים קטלוג, הקהל בוחר מתוכו, ואנחנו משחזרים את מה שעבד.
ככה נראה לוח תוכן שנבנה כאלבום ולא כרשימת מטלות.
מה בדיוק מקבלים